שמירה על בטיחותם של תנורי החום בחדר האמבטיה (ועל יבשותו)
הרעיון של התקנת תנורי חום בחדר אמבטיה עםתקרות גבוהות נשמע נהדר… עד שנזכור דבר אחד: אדי מים. הרבה מאוד אדי מים.
מים וחשמל הם שילוב מסוכן. אם הבידוד של התנור אינו איכותי, עלולים להיווצר קצרים חשמליים. כדי לשמור על בטיחות, אנו מתמקדים בשלושה דברים עיקריים: הבידוד, החסימות והחיבור לקרקע.
מניעת דליפות
כאשר חדר האמבטיה מלא באדי מים, נוצרת ערפל שנוטף על כל החלקים – כולל התנור. כדי למנוע זרימת חשמל למקומות לא רצויים, אנו משתמשים בבידודים מסוג סירמיקה איכותי בקצוות התנור.
העניין הוא שאם משתמשים במערכת של 220V, אי אפשר להסתפק בבידוד “בסיסי”. עלינו להשתמש בבידוד שיעמוד בעומס של 2kV+). למה? כי לחות יוצרת מסלולים לזרימת חשמל. אנו משתמשים במכשיר מדידה כדי לוודא שההתנגדות נשארת גבוהה מאוד (מעל 100MΩ), גם כאשר התנור טבול באדי מים.
חסימת הפתחים
רוב התקלות קורות בנקודות שבהן החוטים נכנסים לתוך התנור. זו הנקודה החלשה ביותר.
לכן אנו משתמשים במארזים בעלי דרגת IP65. במילים פשוטות, זה אומר שהמארז מונע חדירת אבק ועמיד בפני זרמי מים. אך אנו לא סומכים רק על המארז – אנו מוסיפים חומרי סיליקון וצינורות חימום כדי לחסום את הפתחים האלו. כך נמנעת חדירת לחות, מה שמונע קורוזיה ונזקים אחרים.
חיבור לקרקע ואיזון החום
כל חלק מתכתי בתנור חייב להיות מחובר לקרקע. אנו משתמשים בחוטי נחושת איכותיים, כך שאם יהיה קצר חשמלי, המערכת תפעל מיד. זו שיטת הבטיחות הטובה ביותר.
אך יש בעיה: אם חוסמים את התנור יותר מדי, החום נשאר בתוכו יחד עם הרכיבים החשמליים. זו בעיה של איזון בין דרגת הבידוד לבין אוורור החום. אם לא יהיה אוורור טוב, הרכיבים החשמליים עלולים להינזק. יש למצוא את האיזון הנכון – כך שהתנור יהיה עמיד בפני מים, אך עדיין יוכל לנשום.