למה אנו מעבירים את הנורות שלנו לבדיקות בתנאי לחות וחום?
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ולחות שנדבקת לכל דבר. אם נבדוק את הנורה רק על שולחן יבש, סביר שהיא תקרוס או תפסיק לעבוד כמה חודשים לאחר שהלקוח יתקין אותה. אף אחד לא רוצה לקבל שיחת טלפון כזו. לכן אנו מעבירים כל סדרה של נורות לבדיקות בתנאי לחות וחום.
למה הלחות הורסת הכל?
אדי המים הם מסוכנים – הם מגיעים לתוך גוף הנורה ונשארים על האלקטרודות. ברגע שהם נמצאים שם, הם מתחילים לפגוע במתכת. כשהנורה נדלקת, האזורים המושחתים האלו הופכים לנקודות חמות. זו דרך מהירה לכישלון. אנו מעדיפים שהכישלונות יקרו במעבדה שלנו, ולא בתקרה של מישהו אחר. לכן אנו שם את הנורות בתנאי לחות גבוהה, ומחזירים את החשמל לנורות שוב ושוב. זה כמו מכונת זמן – אנו יכולים לחקות שנים של שימוש בנורות בתנאי לחות גבוהה תוך כמה שבועות בלבד. אנו מחפשים נקודות חולשה בחיבורים. אם החיבור בין הקוורץ למתכת נשבר, הגז יצא החוצה והחוט של הנורה יישבר. כך, הנורה כבר לא תעבוד.
מציאת הנקודה המושלמת
החלק הקשה הוא שאי אפשר פשוט “לאטום את הנורה טוב יותר”. יש תהליך מתמיד של מאבק בין הרצון למנוע חדירת לחות לבין הצורך לאפשר לצינור הקוורץ להתרחב כשהוא מתחמם. אם האטימה קפדנית מדי, הזכוכית תנשבר בפעם הראשונה שהנורה תתחמם. אם האטימה לא קפדנית מספיק, אדי המים יגיעו לתוך הנורה. בדיקות ההזדקנות שלנו עוזרות לנו למצוא את הנקודה המושלמת – שבה הנורה יכולה לעמוד בתנאי הלחות מבלי להישבר. בנוסף, אנו עוקבים אחר “שינויי ההתנגדות”. אם אנו רואים עלייה בהתנגדות, אנו יודעים שיש בעיה בחיבורים. אנו לא ניתן אישור לשימוש בנורות עד שההתנגדות תישאר יציבה. כך, כשהנורות מותקנות, הן אכן ימשיכו לעבוד. לא יהיו שיחות תיקון לאחר שישה חודשים. פשוט נורה שעושה את עבודתה.